דוקטרינת הזומבים של ממשל אובמה

כשמכחישים את חלקו של האסלאם בטרור האסלאמי, כל שנותר הוא תאוות דמים לא רציונלית של יצורים חסרי דעת שאין להתגונן בפניהם

הזומבים של דאע"ש מטפסים על חומת ההפרדה. צילומסך

לקראת סוף הסרט 'מלחמת העולם Z' (זהירות, ספויילרים) בראד פיט נוחת בירושלים. בשלב זה של הסרט, זומבים חסרי מוח וצמאי דם השתלטו על רוב העולם – אבל, תודות לחומה שהישראלים בנו, ירושלים ניצלה. המגינים הצליחו להרחיק את כל הסובלים מזוֹמְבּיוּת, ויצרו מרחב מוגן שבו כולם – ישראלים, פלסטינים, יהודים, נוצרים, מוסלמים – מאוחדים נגד האויב המשותף. אך ממש באותו רגע שבו פיט מגיע, הניצולים המאושרים מצטרפים יחד לשירה קבוצתית של "עוד יבוא שלום עלינו" של להקת 'שבע'. למרבה הצער, השירה מושכת את הזומבים, שמטפסים זה על זה עד שהם חוצים את החומה, צונחים ממעל על החוגגים למטה, וגם ירושלים נופלת לבסוף לידי אל-קאעידה.

טוב, לא בדיוק: אין שום דבר בסרט שמזהה במפורש בין הזומבים לבין מוסלמים קיצונים. אבל האנלוגיה היא במקומה – ולא במעט בגלל שנראה שרבים ממקבלי ההחלטות במערב בימינו הגיעו לאנלוגיה הזו בעצמם, ומתארים את הקיצונים האיסלאמיים במונחים שמתאימים יותר ל'מלחמת העולם Z' מאשר, למשל, לדוקטרינות והאידאלים של דאע"ש (אחד היוצאים מן הכלל המוכיח את הכלל הוא הקריקטוריסט האנטי-ישראלי אלי ואלי ב'ניו רפבליק', שהשווה דווקא את הישראלים לזומבים).

זומבים הם נבלים מצויינים בסרטי אימה כי הם (ברוב המקרים) יצורים חסרי בינה, אוכלי בשר ומוח שלא מדברים או מקשיבים, ולא מראים שום סימנים למחשבה רציונלית. הם רק צועדים, לעיתים קרובות בהמוניהם, עם מטרה אחת: למצוא קורבנות אנושיים ולאכול אותם.

איך תילחם בהם? אפשר להרוג חלק מהם, אבל יש יותר מדי. בסוף תוכרע ותיעלם תחת המון גופים מתים וצמאי דם. הדרך הטובה ביותר להינצל מזומבי היא להימנע ממנו: להסתתר ולא לעשות שום דבר שעלול למשוך את תשומת הלב שלהם – אחרת, ברגע שהם מזהים את הנוכחות שלך, הם מיד מתנפלים עליך ועל החברים שלכם.

זומבים בתנועה; דאע"ש. צילום מסך

הזומבים של ממשל אובמה

נשמע מוכר? בואו נביא דוגמה מנשיא ארצות-הברית, שלאחר הטבח ב'שארלי הבדו' מיהר להרגיע את ה'איסלאם' שאמריקה 'איננה במלחמה' מולו או מול שום דבר שקשור אליו. אוייביה האיסלאמיסטיים של ארה"ב, לפי הנשיא, הם "חבורה של פנאטים אלימים, מרושעים שעורפים אנשים או יורים אקראית בקבוצה של חבר'ה בדֶלִי בפאריס". במילה אחת, זומבים.

דוגמה נוספת: בכל פעם שמישהו בישראל מציע שינוי הסטטוס-קוו האוסר על תפילת יהודים בהר הבית, יקום פוליטיקאי, מפכ"ל משטרה או מומחה בטחוני שיסביר שאסור לעשות כן, מפני שהדבר יוביל למלחמת דת מול כל העולם המוסלמי. שהוא, כפי שנוהגים להזכיר לנו, מליארד וחצי מוסלמים (פלוס מינוס כמה מאות מליונים. האיום הזה תועד בפעם הראשונה ב-1967; אלתרמן הזכיר אותו, אם כי אז דובר במאה מליון מוסלמים 'בלבד').

מגוחך להאמין שאם תסביר שמעשי אויבך 'אינם איסלאם!' תשכנע אותם להפסיק את המלחמה נגדך או לצמצם אותה, ותקשה על מאמצי הגיוס שלהם. לא פחות מגוחך הוא להאמין שהמוסלמים כולם, כחמישית מאוכלוסיית העולם, מיד יפסיקו כל עיסוק אחר, כולל מלחמות בינם לבין עצמם, וייצאו למלחמת קודש על הר הבית – או שיש ביכולתה של ישראל להביא לתוצאה כזו. אלא אם כן, כמובן, אתה מאמין שמוסלמים הם זומבים: תעשה משהו, לא משנה מה, שימשוך את תשומת הלב שלהם או ילחץ על כפתור ההפעלה הנכון – וכולם, בלי שליטה, יתנפלו עליך.

מארי הארף, דוברת במשרד החוץ האמריקני, הצטרפה גם היא לגישה זו, כשהצהירה לגבי דאע"ש (או 'המדינה האיסלאמית', השם המעודכן של הארגון ברגע זה): "אנחנו הורגים רבים מהם, ונמשיך להרוג עוד מהם... אבל אנחנו לא יכולים לנצח את המלחמה על ידי הריגתם". חשיבת זומבים קלאסית: כמקובל בסרטים וסדרות, חיילים חמושים קוצרים מאות זומבים, אבל בסוף הם צריכים להחליף מחסנית או שנגמרת להם התחמושת, ואז שאר הזומבים נוגסים בהם ברעבתנות.

להארף היה פיתרון לבעיה: "אנחנו צריכים, בטווח הארוך – בטווח הבינוני והארוך – לטפל בשורש הבעיה שגורמת לאנשים להצטרף לקבוצות האלה, אם זה מחסור בהזדמנויות או עבודה... אנחנו יכולים לעבוד עם מדינות ברחבי העולם לעזור... להם לבנות את הכלכלות שלהם, כך שיהיו הזדמנויות עבודה לאנשים האלה".

הדבר המדהים ביותר בהערות אלו איננו ההתעלמות שלה מכך שטרוריסטים עלולים להיות עשירים כאוסאמה בן לאדן, משכילים כסגנו הרופא ד"ר איימן אל זוואהירי, או מיוחסים כעומר פארוק עבד-אל-מוטאלב, בנו של אחד האנשים העשירים באפריקה, שניסה לפוצץ מטוס אמריקני ב-2009. הוא גם לא ההתעלמות שלה מכך שרוב המדינות העניות בעולם אינן, בסופו של דבר, חממה לטרוריסטים. הדבר המדהים ביותר הוא שהארף, כמו הנשיא שהיא משרתת, לא מסוגלת להודות במחשבה הלא נעימה שמשהו חוץ מעוני ומחסור בהזדמנויות מושך אנשים לקבוצות הללו. מבחינתה, הבעיה היא טכנית בלבד: מצא את החיסון המתאים, הזרק אותו בצורה המתאימה, והופ! אין יותר זומבים.

איפה הדת?

מה שלא הארף, לא הממונים עליה במשרד החוץ, ולא הנשיא מוכנים להודות בו, הוא התפקיד של האידיאולוגיה והאמונות העמוקות היטב. אם אתה מנסה לברר איך נלחמים באוייב חסר רחמים, טוטליטרי, המונע מאידיאולוגיה – אולי תפנה לדוגמאות כמו ווינסטון צ'רצ'יל (שאובמה סילק את הפרוטומה שלו מהבית הלבן), או ג'ורג' קנאן. לעומת זאת, אם אתה נלחם בהתפרצות זומבים, בסוף תקבל תשובה מ'המתים המהלכים'. (או לפחות, מעטפה עם ריצין משחקנית שם).

תומכי דוקטרינת הזומבים, יש להודות, לא תמיד מכחישים את הכוח של אידיאולוגיה ורעיונות בענייני המין האנושי (כך למשל, הנשיא אובמה הסביר שרעיונות גזעניים 'מושרשים עמוק' בחברה האמריקאית, ומעולם לא היסס להאשים אידיאולוגיה גזענית במעשי נבלה כאלו ואחרים בארה"ב). ההסברים המפותלים מופיעים כאשר מדובר בדת. נשיא ארה"ב, בפאראפרזה מתמיהה על סיסמתה של אגודת הרובים האמריקנית (NRA) הצהיר ש"שום דת איננה אחראית לאלימות וטרוריזם. אנשים אחראיים לאלימות וטרוריזם". על ראשי דאע"ש ואל-קאידה הוא אמר: "הם לא מנהיגים דתיים... הם טרוריסטים". רגע, אי אפשר שניהם ביחד?

מסתבר שעבורו אמונה באופן כללי – ואם לא אמונה באופן כללי, ודאי איסלאם באופן פרטי – הוא סוג של דובדבן רוחני בקצפת של החיים. תוספת נחמדה שלא צריך לקחת ברצינות כגורם משפיע על פעולותיו של אף אחד.

במקרים מסוימים זה גם נכון. לפעמים מאחורי הצהרות דתיות אין תוכן או כוונה, וזכור לטוב נשיאה המנוח של צ'צ'ניה, ג'וחאר דודאייב, שהצהיר פעם שהוא מוסלמי אדוק עד כדי כך שהוא מתפלל שלוש תפילות ביום.

אבל אמונה היא כוח חזק, המסוגל לשנות את חייהם של מאמינים, והמכתיב להם את מעשיהם 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע – לטוב ולרע. להתעלם מכך, להסביר למוסלמים בדבר התפיסה "האמיתית" של האמונה שלהם, לא מסביר למה כל כך הרבה מוסלמים מאמינים שדאע"ש וקבוצות קיצוניות אחרות הם בהחלט מוסלמים אמיתיים, או למה גם צעירים אירופאים – עם או בלי עבודה, הזדמנויות, או שלטון כושל וממשלות רקובות – מצטרפים לדאע"ש. ובטח שגישה כזו לא עוזרת כהוא זה להסביר איך לעצור אותם.

הרפובליקה הזומבית של איראן

ומה לגבי איראן? אחרי הכל, היא קוראת לעצמה הרפובליקה האיסלאמית של איראן. היא הרגה מאות חיילים אמריקניים בלבנון ובעיראק; היא שלחה ילדים לתוך שדות מוקשים במלחמת איראן-עיראק; היא תמכה בארגוני טרור רבים בזמן זה או אחר; וחלק מהמיליציות השיעיות הנהנות מתמיכתה בעיראק ביצעו מעשי זוועה לא פחות ברוטאליים מדאע"ש.

אם כך, איך ייתכן שארה"ב לא נקטה בדוקטרינת הזומבים כלפי משטר האייתולות? אחרי הכל, אחד המרכיבים הבסיסיים של זומבים הוא שאי אפשר לדבר איתם (למעט אולי בגרסת הבמאי של 'אני, אגדה'). אבל ארה"ב נושאת ונותנת עם איראן (יש שיאמרו, יותר נותנת ופחות נושאת). ומדוע לא הצהיר אובאמה שאין שום דבר איסלאמי ברפובליקה האיסלאמית, ולא האשים את האייתוללה ח'אמינאי בעיוות האסלאם, כפי שעשה לקיצונים דתיים אחרים?

התשובה היא, שבמקרה של איראן, הלוגיקה התהפכה. הממשלה האיראנית מוכנה לדבר. אם היא מוכנה לדבר, היא לא מורכבת מזומבים. אם האייתולות אינם זומבים, המסקנה היא שהם אנשים רציונליים בדיוק כמונו. וכיוון שהדת לא יכולה, לפי ההגיון שהוזכר קודם, להיחשב כמרכיב משמעותי בפוליטיקה או בדיפלומטיה שלהם – או אפילו בדבריהם – סימן שנכונותם לדבר חשובה יותר ממה שהם באמת אומרים. אחרי הכל, "מוות לאמריקה!" היא רק הצהרה טקסית, בלי משמעות לחיים האמיתיים. רעיונותיה של הרפובליקה האיסלאמית, ואפילו מעשיה, חייבים לזכות להתעלמות. וכך מצהיר דובר הבית הלבן שהתגובה הטובה ביותר להצהרות הנ"ל של איראן היא לשבת איתה ולהגיע להסכם.

אפשר לספק עצה לדאע"ש: תצהירו על נכונות למו"מ. למשל, תמורת הפחתה של 30% בעריפות ראשים, תסכימו לסיוע כלכלי והכרה דיפלומטית. כך, גם אתם תוכלו להפוך מזומבים ל'יריבים', ומשם הדרך קצרה להפיכתכם לפרטנרים משמעותיים בעלי תפקיד חשוב למלא בייצוב המזרח-התיכון.

אידיאולוגיה לבדה לא שולטת בפעולות האנושיות, אבל טפשי, מסוכן ולעיתים קטלני להתעלם ממנה או לבטל אותה בזלזול. חלק מתומכי דאע"ש עלולים להיות צעירים שטופי מוח, אבל אפילו זה לא הופך אותם לזומבים. אחרי הכל, לזומבים חסר הדבר החשוב ביותר הנדרש לשטיפת מוח:

מוח.

_____

המאמר פורסם לראשונה באנגלית במגזין Mosaic (מאי 2015). אנו מודים למערכת על הרשות לתרגמו.